החלטה בתיק ב"ש 92014/06

בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי ת"א- ב"ש 90498/06 מיום 6.4.06- לפיה הורה בית המשפט על ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שהוטל על המבקש, כנגד הפקדה של 250,000 ש"ח במזומן או באמצעות ערבות בנקאית. בנוסף, הורה בית המשפט כי הנכסים שחולטו במסגרת החלטת החילוט הזמני ישמשו גם הם כערובה לצורך הבטחת התייצבותו במהלך ההליכים המתנהלים נגדו (הנכסים כמפורט בהחלטה הנ"ל). 

כנגד המבקש ואחרים הוגש כתב אישום המייחס למבקש מאות עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, מאות עבירות של שימוש במסמך מזויף, מאות עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות זיוף (11 אישומים), הלבנת הון, עשיית פעולה ברכוש אסור, הפרת חובת דיווח, ועבירה של אי הגשת דין וחשבון במועד. כתב האישום נסוב סביב פרשת הברחת סיגריות לתחומי האיחוד האירופי, כאשר למבקש מיוחס מעמד רם בביצוע פעולות אלה, תוך הפעלה של אחרים והסתייעות בהם. כן מיוחסת למבקש הפעלה של מספר חברות הובלה ומספר נהגים, והעברת כספים שנתקבלו כתוצאה מהברחת הסיגריות לישראל באמצעות נאשמת 5, שהינה חברה בבעלות המבקש ואשתו.

המבקש והמדינה הגישו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי הנ"ל. המבקש טען, כי לאחר שכל חשבונותיו, כספיו, נכסיו ורכושו נתפסו ע"י המדינה וניתן לגביהם צו חילוט זמני, הרי שאין בידיו להפקיד סך של 250,000 ש"ח, כנגד ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ. במקביל, הלינה המדינה, על כך שבית המשפט המחוזי נמנע מלהורות על עיכוב יציאת המבקש (ונאשם נוסף) מהארץ, ובין היתר, עתרה לכך שבית המשפט העליון יורה על הפקדת ערבויות בסכומים משמעותיים להבטחת התייצבותם להליכים המשפטיים.

ביום 27.4.06 נתקבל ערר המדינה- בש"פ 3120/06- כב' השופטת ארבל ציינה בהחלטתה:

"אשר למשיב 1, העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הן החמורות ובעלות ההיקף הגדול ביותר, אם יורשע בדין הוא צפוי לעונש חמור והחשש שימלט מאימת הדין הינו ממשי ביותר, גם כנגד סכומי ערובות משמעותיים. חשש זה אך מתחזק אם מביאים בחשבון את ההליכים המתנהלים נגדו גם בבלגיה ואת טיסותיו הבלתי מדווחת לחו"ל. לפיכך אני מורה על הטלת צו איסור יציאה מן הארץ נגדו עד תום ההליכים המשפטיים. יתר רכיבי החלטת בית המשפט המחוזי העניינו יעמדו בעינם".

ביום 23.5.06 הגיש ב"כ המבקש בקשה דחופה לקיום דיון בפני מותב מורחב בעניין החלטת בית המשפט העליון הנ"ל, לאחר שהסניגור המלומד סבר כי המדובר בהחלטה תקדימית באופיה ובמהותה, אשר יש בה כדי לפגוע פגיעה אנושה במבקש ובבני משפחתו, וביום 4.6.06 נדחתה בקשת הסניגור.

הסניגור המלומד, עו"ד ירון טיקוצקי, סבור היום, כי חל שינוי נסיבות המצדיק ביטולו של צו עיכוב היציאה מהארץ עד תום ההליכים- שכן מצבו הכלכלי של המבקש התדרדר עד מאוד, ובנוסף בנו עתיד להינשא בחודש הבא בבלגיה. הסניגור המלומד- בערר מפורט ומנומק- העלה בנוסף לטענת שינוי הנסיבות טענות מיני טענות שונות. בין יתר הטענות, הועלתה טענה כי בפני בית המשפט המחוזי, כמו גם בפני בית המשפט העליון, עמד מצג עובדתי שגוי, טענה נוספת כי לא נשקפת כל סכנה כי המבקש ימלט מאימת הדין לאור התנהלותו מול רשויות החקירה ולאור גובה הערובות העומדות למען הבטחת התייצבותו. כמו כן טען לעניין "צפי" התמשכות ההליכים, ועוד הוסיף בדבר זכותו החוקתית של המבקש לצאת מישראל, לאור העובדה כי מרכז חייו מחוץ לישראל.

מנגד, סבור ב"כ המדינה, עו"ד מאור אבן- חן, כי אין בנסיבות עליהן עמד המבקש כדי להיכנס לגדרי "נסיבות מהותיות חדשות". התובע המלומד סבור, כי אותן הנסיבות היו בפני בית המשפט העליון עת שקבע את תנאי השחרור בערובה. יתרה מכך, הבקשה כוללת טיעונים שאינם רלוונטים לבקשה לעיון חוזר, ומהווים מעין ערר על החלטת בית המשפט העליון.

שיוויתי לנגד עיני טענות ב"כ הצדדים המלומדים, והגעתי לכלל מסקנה שלא אוכל לקבל הבקשה:

הסניגור המלומד, הלין על ההחלטה שיצאה מלפני בית המשפט העליון. לגישתו, שגגה נפלה בהחלטה, ובית המשפט נשען בהחלטתו על מצג עובדתי שגוי ומנותק מן המציאות.

בית המשפט העליון, נימק החלטתו. אין בידי לשנות החלטת בית המשפט העליון.

הסניגור המלומד טען, כי במהלך ארבעת החודשים בהם "נכלא" המבקש בישראל, התדרדרה יכולתו הכלכלית עד כדי חוסר יכולת לקיים עצמו ומשפחתו. בנוסף, המבקש העמיד נכסיו לרשות המדינה, על מנת להבטיח עימם שיתוף פעולה. לפיכך, לגישת ההגנה, נמצא כיום המבקש במצב בו אין ידו משגת אף מימון הגנתו הן בהליכים המתנהלים כנגדו בארץ, והן בבלגיה, ובנוסף, המבקש אינו יכול להחזיר הלוואות שנטל- מבנק לאומי ומנושים אחרים- אשר חפצים ויחפצו במימוש נכסיו ופרעון ההלוואה. במצב דברים זה, סבור הסניגור המלומד, כי קצב איבוד נכסיו של המבקש רק ילך ויתגבר, וכי המדובר בגדר שינוי נסיבות המצדיק ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ כנגדו, ומתן אפשרות למבקש לשוב לבלגיה, למקורות מחייתו.

משאסר בית המשפט העליון על יציאתו של המבקש מן הארץ, מוחוור היה כי יש בהחלטה זו כדי לפגוע במבקש גם מן הבחינה הכלכלית. פגיעה בזכות התנועה, יש בה כדי להצר צעדים ולהשליך על יכולת פעולה כלכלית של הנדון.

בית המשפט העליון שקל התמונה על כלל היבטיה, וקיבל ערר המדינה.

השינוי הנובע מהחלטת בית משפט העליון אינו בגדר "נסיבה חדשה" המצדיקה שינוי ההחלטה שניתנה ע"י בית המשפט העליון.

זאת ועוד, המבקש הינו אזרח ישראל, אשר גר משנת 2002 בבלגיה, באשרת תייר. רשויות החקירה בישראל ובבלגיה, אינן מודעות לעיסוק חוקי כלשהו של המבקש בבלגיה (ראה לעניין זה מזכר מאת אלון פלד מיום 5.7.06, בו ציין הנ"ל כי דיבר עם חוקר מהמשטרה הפדרלית באנטוורפן בבלגיה, שטען כי המבקש טען שאין לו עסקים ו/או נכסים בבלגיה, וכי לרשויות החקירה בבלגיה לא ידוע על עסקים או נכסים כלשהם). יתר על כן, טענות אלה של הסניגור כבר הועלו, זה מכבר, הן בפני בית המשפט המחוזי, והן בפני בית המשפט העליון, שאף התייחס מפורשות לסוגיה זו בהחלטתו (ראה החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 3120/06 מיום 27.4.06 עמ' 4 למטה- עמ' 5 למעלה, עמ' 7). נראה כי המבקש הינו בעל יכולת כלכלית גבוהה, זאת משהפקיד המבקש בחשבונות הבנק של נאשמת 5 מעל לחמישה מיליון דולר במזומן, בנוסף, עד התביעה פטר לוסטיג נתפס בגרמניה עם סכום של מעל ממיליון דולר וחצי מיליון לירות שטרלינג- אשר המבקש הודה כי הם שייכים לו- והעיד בחקירתו כי נסע כעשרים פעמים מאוסטריה לישראל, על חשבון המבקש, שאף מימן לינתו במלון. ועוד, התובע המלומד, עמד בטיעוניו על כך שבבעלות המבקש מספר נכסי נדל"ן- שאמנם הוטל עליהם צו חילוט זמני- אולם הם מושכרים ומניבים סכומי כסף נכבדים למבקש מדי חודש בחודשו. לא זאת אף זאת, לדברי התובע המלומד, רשויות החקירה בארץ, והמחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, נמצאים בקשר הדוק עם רשויות האכיפה בבלגיה, כאשר עד היום לא נתקבלה כל פניה בארץ מרשויות האכיפה בבלגיה, לאפשר למבקש להופיע לדיון כלשהו בבלגיה, במסגרת ההליכים המתנהלים בעניינו- דבר המצביע כי נוכחות המבקש בבלגיה אינה חיונית, וקשה לסבור בנסיבות העניין, כי פגיעה מודעת בזכויות נאשם באופן לא ראוי, כנטען ע"י המבקש.

לעניין חתונת בנו של המבקש-

הסניגור המלומד טען, כי בנו של המבקש, יוסי בניאורשווילי, עתיד להתחתן בחודש אוגוסט הקרוב. הסניגור המלומד עמד על כך, שהעדרות המבקש מחתונת בנו, תוביל לדחיית החתונה, בלא קביעת מועד חלופי חדש לחתונה, לאור הנסיבות בהן שוהה המבקש בארץ עקב צו עיכוב היציאה שהוטל עליו.

אין חולק כי חתונת בן הינה ארוע חשוב. עם זאת, נראה כי אין המדובר בנסיבה שיש בכוחה להצדיק ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ בנסיבות הפרשה האמורה, שכן למבקש מיוחסות עבירות חמורות וקשות בהיקף עצום של כמאה מיליון ש"ח, כאשר המבקש מתואר בכתב האישום כפעיל מרכזי שארגן, ניהל וביצע העבירות הנ"ל.